גז"ד של 4 שנים בגין שוד מכשיר סלולרי באיומי סכין

האישום

1.         הנאשם הורשע, על פי הודייתו, בכתב האישום מתוקן, בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. 

הנאשם הורשע כאמור, בכך שבתאריך 8.12.2013 נטל סכין מטבח ארוכה וחדה מביתו, הגיע אל מרכז קניות, הבחין במתלוננת פותחת את דלת רכבה על מנת לצאת ממנו, התקרב אל המתלוננת, שלף את הסכין, נופף בה לעברה של המתלוננת, איים עליה כי אם תצעק יפגע בה ודרש ממנה כסף. המתלוננת צעקה כי אין לה כסף, והושיטה לנאשם את מכשיר הטלפון הנייד שלה על מנת שיניח לה. הטלפון נפל על הרצפה, הנאשם התכופף והרימו, שב ואיים על המתלוננת בצעקות "שקט, שקט, אני אפגע בך", והתרחק מהמקום.

עוברי אורח אשר הבחינו במעשי הנאשם ובמצוקת המתלוננת דלקו אחריו, השיגוהו, נטלו ממנו את הטלפון הנייד והשיבוהו למתלוננת, ובד בבד הוזעקה משטרה.

2.         במסגרת הטיעונים והראיות לעונש, הוגשו תסקיר נפגע עבירה, תצלום מסכינו של הנאשם [ת/2] והודעותיו של הנאשם במשטרה [ת/3-ת/4].

כעולה מתסקיר נפגע העבירה אשר הוגש ביחס למתלוננת, אירוע השוד נחווה על ידה כאירוע קשה ואלים אשר בעקבותיו התקשתה במשך שבוע להגיע למקום עבודתה, וניכר כי האירוע ערער את תחושת הביטחון הכללית של המתלוננת אשר חווה סימפטומים המאפיינים אנשים אשר עברו אירוע טראומטי, לרבות אובדן אמון וחשדנות כלפי אנשים, תחושת "כוננות מתמדת", מתח, פחד מתקיפה לא צפויה, קשיי שינה, "פלאשבקים", אובססיביות לביטחונה, פחדים וחששות.

על פי התסקיר ניכר כי האירוע ערער את זהותה ותפקודה של המתלוננת מבחינה מקצועית, ויש צורך בדחיפות לטיפול מקצועי בתחום הטראומה.

טיעוני הצדדים

3.         ב"כ המאשימה טענה כי בביצוע העבירה ובנסיבותיה, הנאשם פגע בערכים המוגנים של  בטחון הציבור ובטחון הפרט, והזכות לעבוד ולהתהלך בטוח מבלי לחשוש מהנאשם ושכמותו.

המאשימה סבורה כי יש לקבוע מתחם ענישה הולם הנע בין 3-6 שנות מאסר בפועל, כאשר בענייננו המאשימה עותרת להטלת עונש מאסר בפועל ממושך, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.

נטען כי המדובר בעבירות אשר בגינן קמה חובה להטלת ענישה מרתיעה במיוחד לשם הרתעת הרבים וצמצום הפגיעה בקורבנות תמימים, שכן פגיעתן אינה רק פגיעה ישירה במועד העבירה אלא הפגיעה ממשיכה ללוות את הקורבנות ומהווה טראומה של ממש, כפי שגם במקרה דנן למתלוננת נגרמה טראומה כפי שמופיע בתסקיר נפגע העבירה.

עוד נטען כי עבירות השוד הפכו להיות מכת מדינה, כאמור בפסיקות בית המשפט העליון בנושא זה, וכי על בית המשפט להוציא מסר ברור אודות המלחמה המתנהלת למיגור תופעה זו, ולא בכדי העונש אשר נקבע לצד העבירה הינו 20 שנה, ויש בכך ללמד על החומרה שבה רואה המחוקק עבירה זו.

נטען כי במצבו הבריאותי והכלכלי של הנאשם ובכך שהודה בהזדמנות הראשונה, יש כדי להטות את הכף לכיוון הרף התחתון של המתחם, אולם מאידך לנאשם עבר פלילי מכביד, ונוכח התמכרותו לסמים יש בכך כדי להעיד על היותו אדם "מועד" אשר בוחר פעם אחר פעם בדרך עבריינית ופניו אינן מביטות לשיקום.

כמו כן נטען כי נוכח האמור בתסקיר נפגע העבירה, ניכר כי למתלוננת נגרם נזק נפשי כבד, ויש בכך כדי להחמיר עם הענישה ואף להורות על הטלת פיצוי משמעותי למתלוננת.

עוד נטען כי הנאשם אומנם הודה בהזדמנות הראשונה בבית המשפט אולם לא במהלך חקירתו, והודעותיו במשטרה [ת/3-ת/4] מעידות כי בחקירתו הראשונה הנאשם שתק אולם בחקירתו השניה בחלוף 3 ימים הודה במעשיו, ולכן אין הוא יכול לטעון כי הודה בהזדמנות הראשונה.

4.         ב"כ הנאשם טען כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה אמיתית וכנה ואף ביקש לפנות למתלוננת ולהתנצל בפניה.

נטען כי המדובר בעבירה ברף התחתון של נסיבות ביצועה, ואף היה ניתן להרשיע את הנאשם בסעיפי אישום חמורים פחות, וכי בפועל לא הופעלה כל אלימות פיזית, ורק אלימות מילולית כאשר השימוש בסכין היה שולי.

עוד נטען כי עברו של הנאשם אינו מכביד כטענת המאשימה, ואף ניכר כי חלפו שנים מאז עבירותיו האחרונות ויש בכך כדי להצביע על אלמנט של שיקום, כאשר בשנים האחרונות הנאשם מנסה לטפל בבעיית התמכרותו לסמים במרכז גמילה ואף הוגש מטעם הנאשם דו"ח ע"י עובדת סוציאלית אשר מטפלת בנאשם בשנים אחרונות [נ/1].

כמו כן נטען כי הנסיבות שהובילו את הנאשם לביצוע העבירה הינן נסיבות קשות, כאשר אמו של הנאשם נפטרה, הקשר עם בתו נותק, דירתו נשרפה ומצבו הרפואי והכלכלי התדרדר והנאשם עסוק בהישרדות יומית, הן בפן הפיזי והן בפן הכלכלי, ואף ציין כי במעצרו עקב האירוע נשוא כתב האישום, אכל לראשונה מזה חודש ארוחה חמה.